אמא,הקמת סטודיו לזכר ליאור ב"שנקר"17.11.2004

לא מאמינה שאני עומדת כאן היום,לא מאמינה שעברו 7 חדשים וליאור לא איתנו בערב הזה,מחכה שהוא יכנס ,כמו תמיד,באיחור ומחפשת אותו….

לפני 3 חדשים כשנוצר הקשר עם המכללה והסטודיו לצילום עלה הרעיון לקיים תערוכה..חשבתי שזה מוקדם מדי,קשה מדי ובלתי אפשרי אבל אחר כך החלטתי שאני חייבת את זה לליאור ואז התחלתי במסע ארוך.. הגעתי לדובר צה"ל ואחרי כמה שעות של צפייה בתמונות חזרתי הביתה וכתבתי לליאור. אני רוצה להקריא ליאור שלי!

ישבתי במשרד של דובר צהל,בכסא שישבת עליו בוודאי הרבה פעמים מול צביקה וראיתי 3500 תמונות,פשוט לא מאמינה כמה הספקת לצלם ומה הספקת בשנה אחת. תהליך בחירת התמונות היה קשה,לבחור מספר תמונות מתוך הכמות הגדולה הזו לא היה פשוט,אבל זה היה שווה כל רגע .כל פיסת מידע ששמעתי או ראיתי. לנו סיפרת רק על המקומות הרגועים:האלפיניסטים בחרמון,הנסיעות המטורפות בטרקטורונים,המתנדבים המבוגרים והילדים שהגיעו ליום כיף בבסיס. לא סיפרת לנו על המקומות שמדאיגים כל אמא,לא שיתפת אותנו בכאב שמדיר שינה מכל אבא. נהנית מכל רגע שעשית עם ה"קרביים",הפכת ל"מורעל" מיציאה אחת לשניה…לא יכולת כבר לחכות. רצת איתם והזעת איתם כל הלילה,השכמת עם הזריחה וצילמת כל פרט,הבחנת בכל חיוך ובכל קושי. כך היית רוצה שנזכור אותך, צלם קרבי,צלם שיוצא לפעולות בשטח. התקדמת בדרך המקצועית שלך כל כך יפה ומתמונה לתמונה אני רואה איך אתה מסתכל,איך אתה קולט את העולם שסביבך. בכל התמונות שלך יש אמירה אישית,לי היה חשוב לראות את כל התמונות דרך העיניים שלך וזה היה הדבר שהנחה אותי לכל אורך המסע הארוך הזה. ראיתי את הבחירות שלך,כמו הבחירה לאן לצאת לצלם, את מי לצלם, מה יהיה ברקע ומה חשוב לך ברגע הצילום, הכל בחירות שלך. בחרת לצלם את האדמה-העצים,השלג ,הנוף והכי חשוב האנשים. הסתכלות מלאה רגישות, חום אנושי, התייחסות מכל הלב לכל אדם,לכל עץ ולכל הטבע הגדול הזה שהקיף אותך יום ולילה. צילמת את השמיים – פתוחים,ללא אופק,אינסופיים…הכל פתוח,בדיוק כמו שידעת לחיות…בלי גבולות,בחופש גמור. תמיד אהבת סיכונים,כבר מהלידה התעקשת להסתכן ולהפחיד את כולנו, כילד תמיד על קצה המעקה,על סף התהום,כמעט נופל… וכגבר תמיד ממהר,רוצה להספיק עוד,לוחץ על דוושת הגז במכונית….טס אל האופק. בתמונות השמיים זועקים בצבע ,בגודל- כמעט קורעים את התמונה. ועכשיו אתה שם,בין שמיים וארץ,ואני כל כך גאה בך!

החלק הקשה ביותר שעבר עלי היה הדפסת התמונות האחרונות שלך מרפיח,תמונות שנותרו במצלמה הדיגיטלית. תמונות שמצמררות את הנפש,תמונות סוראליסטיות, מפחידות, שיש בהן מעין פרידה מהחיים! ליאור,עזבת אותנו ואתה מאושר,עשית כל מה שאתה אוהב,עשית בחירות שמתאימות רק לך, מיצית כל רגע ביממה, נהנית מכל רגע .

עזבת את הבית ביום שישי עם המצלמות עליך וכך עזבת את החיים למחרת,עם המצלמות עליך. החיים שלך היו הצילום ולנו השארת אוצר,לי נגמרו המילים, התמונות מדברות במקומך, ליאור,תמונות עם נשמה!