אמא,20.5.2003

ליאור,נשמה של אמא! איך עבר חודש ? אי אפשר להאמין!

לא קולטת,לא מבינה איך אוכל לחיות בלעדיך. מחכה שתכנס בטריקת דלת,תרים את כל מכסי הסירים ,תטעם ותעלה בריצה במדרגות.

רוצה לחבק אותך,להריח ולנשום אותך אבל אתה בחרת אחרת..בחרת לצאת לפעולה, בחרת למצות כל רגע בשרות הצבאי שלך כמו שמיצית כל דקה,כל שעה וכל יום בחייך,ללא פחד, ללא חישובים מיותרים,ככה בכיף. בסך הכל עוד לא בן 20 והספקת לעשות כל כך הרבה,ידעת לחיות את החיים ובגדול,הכל בגדול. אמרת לי אני לא רוצה להיות בן 20,זה נורא מבוגר..לא מתאים לי !

ליאור, אתה תמיד תהיה בן 19 וקצת עבורנו, ילד עם חיוך גדול ולב עוד יותר גדול. כתבת שאתה רוצה לשנות גישה לחיים איך שינית..לך,לכולנו. החיים כבר לא יהיו אותו דבר ליאור,אתה האור שלנו ומעכשיו לאורך נחייה כולנו…אבא,גילי ואורי,סבתא דינה, דניאל ואני.

ליאור,נשמה של אמא