יום הזיכרון 2024

יום הזיכרון 2024-הדלקת נר לזכר ליאור

ליאור זיו – אודות

בן מימי ודוד. נולד ביום ב' באב תשמ"ג 12.7.1983 בחולון.
אח צעיר לגילי ואח בוגר לדניאל.

ליאור נולד לאחר הריון קשה ולידה מסובכת כמעט בסכנת חיים, כשנולד הביא עמו אור ולכן נקרא ליאור.
ליאור היה תינוק בלונדיני,עגלגל ועל פניו חיוך תמידי,חיוך שובבי כזה של אחד שלוקח סיכונים.

ליאור הילד,תמיד משתובב…מטפס על גג המתנ"ס להוריד את הכדור,מדלג על גדר השכנים,עומד על סף התהום,נופל,נפצע,רץ… תמיד עד הקצה.

ליאור למד בבית הספר היסודי ‘גאולים’ בחולון ובחטיבת הביניים ובתיכון ‘אילון’ בחולון שם למד גם צילום. המצלמה ליוותה אותו כל הזמן והוא בילה שעות רבות במעבדת הצילום בבית הספר.
ליאור העדיף להסתובב במסדרון,לעזור למזכירה,להפיק את מסיבת פורים,לנגן בתופים בכל אירוע ופחות ללמוד. הכל עשה בחיוך, תוך כדי גרירת רגליים כאילו ברישול, כאילו בקלות, אבל ברצינות תהומית.
ליאור בבגדים גדולים,נעליים עם שרוכים פתוחים נשרכים אחריו, תיק ג'נספורט צהוב,מלא בטלאים (שסבתא תפרה לו באדיקות) , ליאור עם דיסק מן שומע בוב מרלי,שוטי הנבואה,עמיר בניון…

ליאור אהב לחיות את הרגע,לקחת את הזמן שלו, לחייך חיוך גדול, לצחוק מכל הלב, לאכול טוב עם הרבה, הרבה חריף,לישון בלי חשבון, להתפרע עם השיער ,לצבוע אותו לאדום לירוק ,ראסטות ,קרחת הוא אהב לטייל,לטוס עם המכונית בכבישים (יד אחת על ההגה והשנייה על החלון והמוסיקה בקולי קולות, הוא אהב לבלות עם החברים,עם החברות ועם המשפחה,לכולם עזר ודאג.
המצלמה ליוותה אותו בכל מקום. באירועים משפחתיים, בבית הספר או סתם עם החברים. לפני הגיוס הכין ליאור אלבום תמונות למזכרת וצילם בו את כל חבריו.
נטייתו לאמנות מצאה ביטוי גם במוזיקה. הוא ניגן בפסנתר ובגיטרה, אך את רוב זמנו השקיע בלימוד תופים.

הצילום הפך לאהבה הגדולה שלו והוא נלחם להגיע ליחידת דובר צה"ל,שם כצלם צבאי הפך מנער מתבגר לגבר רציני, מלא אחריות ,סוחב על כתפיו הרחבות את תיק הצילום הגדול וגם את כל המשא הכבד של המראות אותם תיעד.
הוא ראה הכל דרך עדשת המצלמה ,מתכנן את הפריים,את האור,את המרחק והזווית אבל את הכל ראה גם דרך העיניים שלו שהפכו להיות כבדות ורציניות יותר.
ליאור אהב את הצילום ,אבל הכי רצה לצאת לשטח. השטח הנורא ההוא שממנו לא חזר.
ליאור נהרג בחוה"מ פסח 20.4.03 י"ח בניסן במהלך פעילות מבצעית לאיתור נשק ברפיח,הוא תיעד את פעולת גבעתי.
השאיר אחריו הורים- מימי ודוד, אחות-גילי ואח-דניאל.

"יש המאמינים שהמתים לא מתים לגמרי כל עוד הם חיים בזיכרונם של האנשים החיים."