מאז הקמת הסטודיו לזכר ליאור ב"שנקר" מתקיימות תחרויות צילום ותערוכות והסטודנט המצטיין זוכה במילגה ע"ש ליאור בטקס פתיחת התערוכה.תחרות הצילומים השנתית ע"ש ליאור זיו הראשונה נערכה בשנקר בשנת הלימודים תשס"ה בנושא "הסביבה ואני". לתחרות הוגשו צילומים נבחרים, שהציגו מראות של טבע, אנשים וסביבה ברוח יצירתית ומקורית. התחרות ביוזמת משפחת זיו נועדה לעודד יוצרים צעירים בתחום הצילום ברוח דרכו של סמל ליאור זיו ז"ל,  צלם יחידת דובר צה"ל ,שנפל ברפיח ב- 20.4.03, במהלך פעולה של לכידת מבוקשים ואמצעי לחימה. 
עבודות נבחרות הוצגו בתערוכה חגיגית בגלריה לורבר בשנקר.
הסטדונטים שזכו בתחרות הם:

• לנה סלגנסקי, שנה א' המחלקה לעיצוב גרפי
• רואי צמח, שנה ד', המחלקה לעיצוב אופנה

החל משנה זו התקיימה כל שנה תערוכת צילומים והוענקה מילגה לסטודנט שנבחר על ידי צוות שופטים מצוות המרצים ונערך טקס במסגרת פתיחת התערוכה.

בשנת 2010 הסטודיו לצילום ע"ש ליאור נחנך במחלקה לאמנות רב-תחומית
http://www.shenkar.ac.il/he/news_items/launching-lior-ziv-studio

נשיא שנקר, פרופ' אמוץ וינברג, הודה לבני משפחת זיו ולחבריו של ליאור שהגיעו להוקיר את זכרו.
הסטודיו לזכר ליאור הוקם בשנת 2003 בבניין הישן של שנקר וב2010 הועבר למקומו הטבעי הקשור לצלום למחלקה הרב תחומית לאמנות בבניין עלית,כדי שישרת את כלל הסטודנטים הלומדים צילום במחלקה זו.
 ראש המחלקה לאמנות רב-תחומית פרופ' מיכה לוין, הודה על התמיכה בסטודנטים והבטיח כי זכרו של ליאור יונצח באמצעות הצילום – האמנות שאהב מכל.עם חנוכת הסטודיו הושקה תערוכת צילום של סטודנטים מהמחלקה לצד סדרת צילומים של ליאור. 
 

תערוכת צילומים של ליאור התקיימה בתיאטרון חולון וביד לבנים  
בטקס השתתפו חברים ומורים של ליאור,שרו ניגנו והקריאו מליבם.
לליאור מאלעד ענבל
ליאור,מוזר לי ששנה עברה,שבמשך שנה אנחנו מתראים בחלומות,השיחות שלנו הן לא אותן שיחות,ואתה רק מביט ומחייך וליפעמים קצת מתקרב,או אולי מחבק.נראה לי שעברו רק כמה ימים מאז שעזבת,מאז שיחתנו האחרונה.לא קלה לאף אחד המחשבה שאתה לא כאן,זה לא נתפס.בתיכון ישבנו יחד כמעט בכל השיעורים…היית משכפל כל מחברת שלי וכותב לי תזכורות ביומן: איזו מחברת,או איזה חלק ממחברת להביא, וכמובן באיזה יום.לפני שהתגייסתי כתבת לי: "לא הייתי עושה את זה בלעדייך"והיום אני לא יודעת איך אתה לא נמצא כאן,אתה רק מביט בנו ומחייך, והדברים נעשים בלעדייך, בלי הנוכחות הקוסמת שלך.בלי שתשמח לראות כל אחד מאהובייך וללא החיבוק שלך,ולעומת זאת הכעס שלך על דברים שלא נעשו כמו שרצית (וכאלה היו מעט) והסלחנות שלך מיד כלא היה הדבר.הקסם שלך והדאגה שלך לכולם מחברים היום הרבה אנשים יחד, שלא נפרדים ממך, גם אם אתה במקום אחר וטוב
יותר. אוהבת המון,ענבל
שיר לליאור מאורית לוי 
אני לא יכולה להפסיק לחכות לנשום אותך, 
להרגיש אותך הנוכחות שלך לא עוזבת אותי
אני כלואה בכישוף שלך,בצחוק שלך, ביופי שלך
מחכה שתאמר שגם אתה
ושכן יכול להיות ושאני לא סתם חולמת 
והסופה הזו בתוכי,שעושה לי קשיי נשימה תחלש, ואותה יחליף שקט מתוק 
ויהיה לי אור בחיי… 
 לליאור מרחל פארן
ליאור לפני חודשיים ביקרתי אותך בחדרך, ראיתי את אלבומי הצילום וציוד הצילום שלך, את הבגדים על הכיסא וערמת הספרים על השידה. הזמן כאילו עצר, רק הזעקה האילמת שלמונק ביטאה את תחושותי. בתערוכה של צילומיך ב"שנקר" חייכת אלינו מהקירות בחיוךהענקי שלך, ואני הסתכלתי עליך לא מאמינה, רציתי להוריד את התמונות מהקיר, אבל אתהמבין שלא יכולתי, רק רציתי. ליאור, אני חושבת עליך רבות, אני רואה אותך נכנס לכיתהבנעלים פרומי שרוכים ,מחייך מתנצל ואומר:" הייתי בהארכת זמן. הייתי אצל צילה. דיברתי עם נחומי." ואי אפשר היה לכעוס עליך. בשיעורים ישבת בשקט, בולע את העולם בעינייך היוקדות, מביט אל השמים ומהרהר. כשהתגייסת באת לביקור, ישבת בחדר המורים, הפנים הקורנים שלך התגאו בתפקיד שלך, לא סיפרת לנו מה את עושה, רק אמרת בגאווה ובאושר שאתה בדובר צה"ל, ואני אמרתי , אז אמא ישנה בשקט, הנהנת בראש וחייכת בהסכמה,היום אני מבינה שרק אתה בלבד ידעת את האמת, אבל בדרכך השקטה הצלחת לבלבל אותנו. ליאור, היית מאמין אתה שהיית בישן צנוע ונחבא אל הכלים, אתה שמעולם לא התרברבת, עכשיו אתה ידוע ומוכר. הנה אנחנו כולנו כאן בתערוכה השנייה שלך. הצילומים שלך גילו את מה שידענו, את הרגישות שלך ליופי, לצבע, לעולם ובעיקר לאנושי שבו. צילומך מגלים את החלוקה שלך יחיד מול רבים, הפרט מול הכלל, כאילו אתה עומד מהצד וצופה על העולם, לך אין חלק בו. ליאור, הכל מחכה לך שתבוא ולו רק למספר רגעים, שתתן עוד חיבוק אחד למשפחה האוהבת, שתחשוף שיניים בחיוך מואר, שתספר לי סוף סוף האם סיימת לקרוא את הספר שהבטחת, כי אתה תוכל לו, ותאמר לי מיהו אותו עובר האורח, לצערי אני יודעת את התשובה, אתה עובר האורח בעולמנו, באת, חלפת והשארת לנו חיוך למזכרת. רחל פארן,מורה לספרות   

בתערוכת צילומים של ליאור זיו ז"ל, צלם יחידת דובר צה"ל שנפל לפני שנה ברפיח, ייחשפו ,לראשונה, צילומים שאושרו ע"י דובר צה"ל   תערוכת צילומים "בין שמיים וארץ"  של סמל ליאור זיו  ז"ל ,בן 19 ,אשר נהרג במרחב העיר רפיח שבדרום רצועת עזה תפתח ב- 23 בנובמבר  2003 ותוצג במשך 3 שבועות בשנקר בי"ס גבוה להנדסה ולעיצוב.

ליאור נפל במהלך פעולה של לכידת מבוקשים ואמצעי לחימה. ליאור למד בתיכון "אילון" בחולון  והצילום היה אהבת חייו. בצבא שרת ביחידת הצילום וההסרטה של דובר צה"ל, במסגרתה תיעד את פעילות הצבא לרבות פעילות מבצעית זו של חשיפת מנהרות נשק, פעילות ממנה לא שב.חלק מן העבודות אשר צילם במהלך הפעילות המבצעית יוצגו, לראשונה, באישור דובר צה"ל לציבור הרחב.התערוכה תשלים את פעולת ההנצחה בשנקר של מימי ודוד זיו, הוריו של ליאור. מאחר ובמקביל לעבודתו כצלם היה ליאור אחראי ביחידה על המחשוב ועל הקמת הארכיון הדיגיטלי, החליטו להנציח את זכרו בהקמת סטודיו לצילום. זאת, כמהלך נוסף בפיתוח תחום המדיה הדיגיטלית והאינטראקטיבית(צילום, וידאו, אנימציה) במסגרת הפקולטה לעיצוב בשנקר.

"בין שמיים לארץ"- תערוכת הצילומים חושפת את ליאור כצלם וכאדם בעל אבחנה רגישה. במסגרת תפקידו כצלם בדובר צה"ל, ליאור צילם תמונות המיועדות לתקשורת,חדשותיות, אינפורמטיביות. הוא יצא לסקר אירועים מחיי הצבא ונדרש להביא צילום תיעודי לעיתון, אך עם זאת לא ויתר על הפרשנות האישית שלו של אותן סיטואציות ושיש בהם הומור, סוריאליזם, ראיית האדם הבודד, החיפוש האנושי. תמונות שהן אמירה אישית ואמנותית. 3500 צילומים שצילם ליאור במהלך שנת שירותו נאספו ביחידה, ובתהליך ארוך וכואב נבחרו צילומים אשר שיקפו תיעוד מקצועי ואישי מאזורי הלחימה. מימי, האם, עברה על כל התמונות ושמעה מהמפקד סא"ל צביקה גולן על  העומד מאחוריהן: תאריכים,מקומות,אירועים.מימי: "הרבה דימויים מתחברים יחדיו לכדי תמונה אחת המהווה פסיפס אנושי של נפש האדם, הצלם".בתהליך בחירת התמונות לתערוכה השתתף גם  פרופ' חנן לסקין, ראש הפקולטה לעיצוב בשנקר . "בין שמים וארץ" הוא שמה של התערוכה  כשם התמונה המעטרת את ההזמנה. בצילום המיוחד רואים את השמיים והארץ ,את האינסוף וביניהם- חיילי גבעתי שליאור היה גאה להתלוות אליהם לשטח ונלחם לצאת עמם לפעולה האחרונה ברפיח, שם נפל.

בין שמיים וארץ הוא מוטיב חוזר ברבות מן התמונות: הארץ – העצים, השלג והנוף המקבלים ממד נוסף בתמונות.והשמיים – פתוחים, ללא אופק, אינסופיים, זועקים בצבע  ובגודל-  כמעט קורעים את התמונה.וביניהם החיילים, החיילות הילדים ,צילומים עם ראייה הומוריסטית אנושית ועדינה.

חברים מתיכון איילון (רפי,אביב ,סתיו,גבי ועמוס) יצאו בשנת 2005 למסע ב"שביל ישראל" והקדישו אותו לחבר שנפל ליאור זיו.
שביל ישראל הוא שביל לאורך מדינת ישראל באורך 940 ק"מ. השביל מתחיל בקיבוץ דן שבצפון ומסתיים במעבר גבול טאבה אילת.
החברים יצאו מתל דן שבצפון בתחילת חודש אפריל וצועדים כ20 ק"מ ביום.המטרה להגיע להרי אילת ,סה"כ 900 קמ "של הליכה רגלית לא קלה.,בשבת 7.5.05 (כמעט יום הזיכרון)  הגיעו לאזור בית ג'וברין ושם יזמו פיקניק  לכל החברים מהשכבה מתיכון איילון. הגיעו כ200 אנשים:חברים מהתיכון,מורים,משפחה,ידידים שבאו לספר על ליאור שהכירו.כולם לבשו חולצות עם תמונתו של ליאור עליהן,מחזה מרגש מאד לראות 200 תמונות של החיוך הזה של ליאור מביט מתוך ים האנשים. הפגישה הייתה מרגשת מאד ונמשכה מהבוקר ועד לפנות ערב.במהלך היום החברים הצועדים סיפרו על מטרת המסע ועל הרצון שלהם לממש את רצונו וזכרו של ליאור.

מטרת המסע הייתה לתקוע שלט עץ שהכינו בהר צפחות. מורים סיפרו על ליאור שהכירו,מחנך הכתה היה נרגש מהיוזמה,חברות שיצאו איתו למסע לפולין,חברים שאהבו לאכול איתו ולטייל ,כולם סיפרו על ליאור שלהם..וגם ניגנו ושרו שירים "של ליאור".המשפחה המורחבת הקריאה להורים: " היום הנורא ההוא-הצער הגדול הזה שלכם- שלנו ,קשה לנו כל-כך להביע' להגיד. אבל תדעו לכם שכולנו כאחד מחזקים אתכם נותנים לכם יד מחבקים אתכם. והצער הגדול הזה הבור הענק הזה שנפער נפער גם בליבנו שלנו. אז אנחנו פה תמיד בעיתות שמחה ובזמן צער נתייצב תמיד בכל מצב ובכל זמן!!. בשם כל בני הדודים באהבה סמדר" זה היה יום מרגש,בדיוק כמו שליאור אהב,אם הוא היה צריך לבחור דרך להנצחה זו בוודאי היתה הדרך שהיה בוחר,בטבע,בכיף עם חברים,מוקף באנשים שאהב ועם הרבה אוכל ומוסיקה!!! 
ביולי 2005 נקבע שלט מעץ זית בהר צפחות שבאילת לזכר ליאור. מאז בכל חול המועד פסח בתאריך העברי של יום נפילתו של ליאור קיימה משפחתו צעידה בשביל ישראל.כל שנה בחלק אחר של השביל.בכל שנה הצטרפו עוד ועוד צועדים למסע עד שהיגיעו כמעט 200 צועדים.

  רגעים ממסע שביל ישראל 2005 
מה הם החיים שלנו היום?
 מורכבים מרגעים,רגעים של שימחה ,
כשבאתם לספר לנו על המסע רגעים של עצב,
שליאור לא איתכם רגעים עם אור והרגע שבו הלך ליאור,רגעים של חושך….
רגעים של צעידה ביחד,בחיוך,רגעים של פיקניק עם החברים והמורים
רגעים של טיפוס על הר,הר ליאור, גבי עוזר לסבתא דינה ,אביב בלי נעליים
סתיו שמכיר את ליאור דרך הצעידה
עמוס עם חיוך גדול
ורפי מחכה בקוצר רוח להלום בשלט.
רגעים של יום,רגעים של לילה
התחלה בתל-דן וסיום באילת
רגעים שמצטברים ל42 ימי הליכה בסתיו ובאביב בקור ובחום.
רגעים של סיום טבולים בדם.
רגעים שייחרטו בלב כולם,לעד.
 רפי,גבי,אביב ,סתיו ועמוס אוהבים אותכם מאד!

משפחת זיו יולי 2005